קוד קישור עומק פותח מסך מסוים בתוך אפליקציה במקום אתר. השאלה שמכריעה אם הוא עובד אינה הקוד אלא מה קורה כשלמי שסורק אין את האפליקציה.
שני מנגנונים, ורק אחד נכשל בכבוד. קישור https עם שיוך רשום פותח את האפליקציה אם היא קיימת ואחרת את האתר. סכמה ייחודית פותחת את האפליקציה אם היא קיימת ואחרת כלום — בלי הודעת שגיאה.
קוד אינו יכול לזהות דבר. הוא דיו מודפס. כל מה שנראה כמו «לבדוק אם האפליקציה מותקנת» קורה בטלפון או בשרת שלכם, לעולם לא בקוד.
ובישראל נוסף לכך שיקול מעשי: לא מעט משתמשים מהססים להתקין אפליקציה בשביל פעולה אחת. דף הנפילה אינו מקרה קצה אלא המסלול הצפוי עבור חלק ניכר מהקהל, והוא צריך לאפשר להם לסיים את מה שבאו לעשות.
מהמוצר אל ההרשמה, אל המדריך או אל ההזמנה החוזרת, בלי שאיש מחפש בתפריט.
הקוד על המכתב מוביל ישירות לשלב הבא במקום לדף פתיחה.
עם פרמטרים בקישור שהאפליקציה שלכם קוראת. זכרו שהפרמטרים האלה ציבוריים.
סכמות ייחודיות נכשלות בשקט. בלי האפליקציה לא קורה דבר גלוי, והמשתמש חושב שהקוד שבור.
קובץ השיוך חייב להיות חי לפני ההדפסה. הוא נקרא בעת התקנת האפליקציה, ומי שמוסיף אותו בדיעבד אינו מגיע כך באמינות לבסיס המותקן.
דבר אינו שורד הסרה של האפליקציה או הפסקת פיתוחה. הקוד המודפס נשאר, האפליקציה לא בהכרח. קישור https לפחות נופל בחזרה לאתר.
הפרמטרים ציבוריים. מה שבקישור נקרא בכל סורק. אין כאן מקום לקודי הנחה שאמורים לשמש פעם אחת.
קישורים ארוכים עם פרמטרים מייצרים קודים צפופים: במדידה עם המקודד של האתר הזה, כתובת בת 40 תווים היא 29 יחידות לרוחב וכתובת בת 98 תווים היא 41 באותו תיקון שגיאות.